פיצוי בגין אבדן רכב מסחרי בתאונה והחזרי מע"מ

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שהתרחשה ביום 3.12.99. התביעה הוגשה על סך של 161,174 ש"ח, מהם 146,207 ש"ח אשר שולמו למבוטח, בניכוי שרידי הרכב, שהוכרז אובדן מוחלט; 14,667 ש"ח הפרשי הצמדה מיום 15.2.2000 ועד ליום הגשת התביעה ו-300 ש"ח בגין שכ"ט שמאי.

הנתבעת שילמה לתובעת סך של 125,579 ש"ח, לאחר שניכתה סכומים מסוימים מערך הרכב וכן את המע"מ. לטענתה אין לשלם מע"מ, מאחר שמדובר ברכב מסחרי, השייך למבוטח שהינו חברה מסחרית המזדכה מול שלטונות מע"מ כמס תשומות. לכן, טוענות הנתבעות, סכום המע"מ שולם על ידי התובעת כמתנדבת.

שאלת המע"מ היתה למעשה השאלה היחידה שנותרה במחלוקת בתחילת הדיון, וכן שאלת ההוצאות שעל הנתבעות לשלם: הנתבעות טוענות שהתובעת הסכימה לקבל את הסכום של 125,579 ש"ח רק אחרי שהגישה את התביעה, למרות שהנתבעות היו נכונות לשלם סכום זה גם ללא התביעה, ולכן סכום ההוצאות צריך להגזר רק מתוך הסכום שהיה במחלוקת, סכום המע"מ.

טענות התובעת

לדברי התובעת, היא פנתה כחודשיים לאחר התאונה, ביום 13.2.2000 לנתבעת 2, ודרשה פיצוי בסך 145,607 ש"ח (בגין הנזק) ועוד 300 ש"ח (בגין שכ"ט שמאי). הנתבעת 2 לא השיבה. ביום 2.7.00 פנתה שנית (בדרישה לסך כולל של 146,507 ש"ח, והנתבעת 2 לא השיבה. הפניה הבאה היתה ביום 28.3.04 ולגביו נשלחה תשובה ביום 1.6.04, בה ביקש נציג הנתבעת 2 להשלים מסמכים מסוימים (תצלומי נזק מקוריים, גרסת המבוטח ועוד). ביום 13.6.04 נשלח מכתב תשובה מטעם התובעת, תוך צירוף המסמכים שנתבקשו. ביום 21.2.05 שלחה התובעת תזכורת, שנענתה ביום 16.6.05 בבקשה להשלים מסמכים נוספים. ביום 17.7.05 ענתה התובעת, צרפה שוב את המסמכים וביקשה שטרי סילוק. ביום 30.10.05 שלחה הנתבעת 2 מכתב ובו ביקשה אישור רו"ח שהרכב לא התקזז במע"מ בעת רכישתו. לדברי ב"כ התובעת, קיים הסכם בין התובעת לנתבעת 2, כי לא ידרשו אישורי מע"מ כאשר מדובר ברכבים פרטיים של חברות (להבדיל מרכב מסחרי או משאית). הוא שלח לב"כ הנתבעות את ההסכם, אך ב"כ הנתבעות טען, שההסכם חל רק לגבי תביעות המוגשות בהליך "בנועם", בין חברות הביטוח, אך לא בהליכים שמוגשים לבית המשפט וכאן לא היה הליך "בנועם". לדבריו, עד ליום הגשת התביעה, ה-22.12.05, לא שילמה הנתבעת 2 דבר - לא סכום שלא שנוי במחלוקת ולא כל סכום אחר. רק עם הגשת התביעה "קיבלה הנתבעת 2 זרז", כדבריו, ונאותה לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

לענין אישורי המע"מ, הצליח ב"כ התובעת, לאחר מאמצים רבים, למצוא אצל החברה האם של המבוטחת, אישור רו"ח ( ת/1), על כך שלגבי מכוניות פרטיות אין מקזזים מס תשומות, ולכן - כשמדובר ב"טוטל-לוס", להבדיל ממקרה שבו מתקנים את כלי הרכב ואז יש מע"מ על חלקי החילוף הנרכשים - יש לפצות גם בגין המע"מ.

מאחר שכך, טוענת התובעת, על הנתבעות לשלם את מלוא הסכום, לרבות מע"מ וכן, לאור התנהלותה, הוצאות על כל סכום התביעה.

טענות הנתבעות

לטענת הנתבעות, בתקופה שבה נעשתה הפניה הראשונה מצד התובעת (משנת 2000 ועד 2004) היה קיים הסכם בין החברות, לפיו תביעות ביניהם מסולקות בהליך פנימי, ולא תוך פניה לערכאות. החל ממועד הפניה הנוספת של התובעת לאחר שבוטל ההסכם, היה מו"מ לגיטימי בין הצדדים. הנתבעת 2 דרשה לראות מסמכים שהיו נחוצים לה לסילוק התביעה, היה דין ודברים בין הצדדים בנושא תשלום המע"מ בתכתובת בדואר אלקטרוני, ולכל אורך הדרך לא היתה התחמקות מצד הנתבעות, אלא היתה נכונות עקרונית לשלם, אגב בירור העובדות והראיות, ואילו התובעת מיהרה והגישה תביעה לחינם. בדיון ביום 26.6.06 העיד מר ארקדי בנד, נציג הנתבעת 2 ועובד מחלקת התביעות שלה, כי ביום 10.11.05, כחודש לפני הגשת התביעה, הסכימה הנתבעת 2 לשלם את סכום התביעה ללא מע"מ, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, וכשישלימו את האישור הנדרש לגבי המע"מ - ישלימו גם סכום זה, כעולה מהודעה שנשלחה בדואר אלקטרוני (נכללה באסופה נ/1).

לגופו של ענין בנושא המע"מ - ב"כ הנתבעות הסכים בדיון, כי לאור האישורים שהומצאו רק לאחרונה על ידי ב"כ התובעת, ישולם גם סכום זה, בכפוף להצגת אישור מטעם המבוטחת של התובעת, כי הוציאה חשבונית כנגד תקבולי הביטוח שקיבלה.

הכרעה

לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לי ולאחר שהאזנתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות:

בנושא המע"מ דין התביעה להתקבל, בהתאם להסכמת הנתבעות, בכפוף להצגת אישור מטעם המבוטחת של התובעת, כי הוציאה חשבונית כנגד תקבולי הביטוח שקיבלה.

בנושא הוצאות המשפט שזכאית להן התובעת, אני מוצאת שיש לגזור את הסכום מתוך מלוא סכום התביעה. אני מקבלת את טענת הנתבעים, כי בתקופה שבין 1998 ל-2004 סולקו כל התביעות בין החברות שלא באמצעות פניה לבית המשפט, ואכן ניתן לראות שבין המכתב מיום 2.7.00 לבין 28.3.04 גם התובעת עצמה לא שבה ופנתה לנתבעת 2. ואולם, כמות הפניות מצד התובעת מאז 28.3.04 ועד הגשת התביעה (22.12.05), טיב הפניות ו טיב תשובות הנתבעת 2 מובילים אותי למסקנה, שרק הגשת התביעה היא שהביאה לבסוף לכך, שהנתבעת 2 נאותה להציע לשלם בפועל את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. אמנם, הנתבעת 2 שלחה "סימני נכונות", אך כפי שהתבטא ב"כ התובעת בדיון בפני: "משנת 2000 עד שנת 2005 הם רוצים לשלם אך אינם משלמים".

כשם שיש, מחד גיסא, ציפיה שתובע (פוטנציאלי) יתן הזדמנות לנתבע (פוטנציאלי) לסלק את התביעה בטרם הגשתה לבית המשפט, שאם לא כן - לא יהיה זכאי להוצאות משפט [ר' בענין זה פסקי הדין בת.א. (ת"א) 22034/03 סלקום ישראל בע"מ נ' אדלר טל (ניתן ביום 4.4.04 על ידי כב' השופט שינמן) ובת.א. (ת"א) 204115/02 אילון נ' יורופקאר השכרת רכב בע"מ (ניתן על ידי כב' השופט חאג' יחיא ביום 18.1.04)], הרי שמאידך גיסא - צריך להיות גם גבול לאורך הרוח שמצפים מתובע (אפילו מדובר בחברת ביטוח) להפגין.

מתן מענה לפניה כתובה לאחר פרק זמן של כמעט 5 חודשים (בין מכתב התובעת ביום 21.1.05 לתשובת הנתבעת 2 ביום 16.6.05), או חלוף פרק זמן של 3.5 חודשים (בין 17.7.05 ל-30.10.05) למתן תשובה למכתב - אינם בגדר התנהגות סבירה בעיני, בנסיבות הענין (וזאת לאחר שהתעלמתי, לטובת הנתבעת 2, מפרק הזמן שחלף בין מכתב התובעת ביום 13.6.04 ועד התזכורת שנשלחה על ידה ב-21.2.05, מתוך הנחה שאולי המכתב הראשון לא הגיע לתעודתו). כבר בכך די, לטעמי, כדי להצדיק מסקנה שהנתבעת 2 לא פעלה כראוי במקרה זה.

בנוסף, פניות חוזרות לקבלת חומר שכבר נמסר (1.6.04 ו-16.6.05) - אינן, לטעמי, בגדר התנהגות ראויה.

גם דרישת מסמכים ב"שיטת הסלאמי" אינה בגדר התנהגות ראויה (תחילה נתבקשו תצלומי נזק מקוריים, גרסת המבוטח ועוד; אחר כך נתבקש אישור רו"ח בנושא המע"מ), אלא אם מתעורר דבר מה חדש, שמחייב זאת.

התשלום במקרים כגון אלה, בהם אין מחלוקת לגבי עצם האחריות לארוע, צריך להתבצע מהר יותר, ביעילות יתר, ולא די בנכונות תיאורטית לשלם. אין כל הצדקה "למשוך" את הצד השני, לא מבחינת הזמן שעובר עד למתן תשובות, לא מבחינת הזמן עד להצבת דרישות והבהרת התנאים בהם על התובע לעמוד כתנאי לתשלום, ולא מבחינת הזמן החולף עד לתשלום סכום שאינו במחלוקת. זאת, בין שמדובר בפניה מטעם מבוטח, בין בפניה מטעם צד שלישי שנפגע ובוחר לפנות למבטחת של המזיק, ובין שמדובר בתביעת שיבוב, מטעם המבטחת של מי שנפגע.

ניתן ללמוד על כוונת המחוקק להסדיר את התנהלות חברות הביטוח בענין זה, ולקבוע מה הם פרקי הזמן הסבירים למתן תשובות ולבירור חבות, מסעיפים 27 ו-28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - החוק). סעיף 27 לחוק קובע שתגמולי הביטוח ישולמו על ידי המבטח למבוטח תוך 30 ימים מהיום שבו היו בידי המבטח המידע והמסמכים לבירור חבותו, ותגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך 30 יום מהיום שנמסרה למבטח תביעה לגביהם. סעיף 28א לחוק קובע סנקציה לגבי מבטח בביטוחים אישיים, שאינו משלם תגמולי ביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שנקבעו בסעיף 27. ניתן, לטעמי, להקיש מהאמור בסעיפים אלה לגבי פרקי הזמן הראויים, גם בעניננו.

לאור האמור, אני מוצאת כי במקרה זה לא נהגה הנתבעת 2 בתובעת בצורה ראויה, עד למועד הגשת התביעה, ולא פעלה בזריזות הראויה. קיבלתי את דברי ב"כ התובעת, כי התביעה שהוגשה שימשה, כנראה, זרז לתשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת. מכאן שהיה בה צורך, ומכאן ששכר טרחת עורך הדין צריך להגזר כשעור ממלוא סכום התביעה.